החלטה בתיק בש"פ 7124/05

            זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל), שניתנה בתיק ב"ש 92448/05 ביום 24.7.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית-המשפט המחוזי, באשמת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק); חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק.

           על-פי עובדות כתב האישום, ביום 13.7.05, הסיע תושב ג'מעין המשמש כנהג (להלן: המתלונן) ברכב מסוג פורד (להלן: הרכב) נוסעים ברכבו. בשעה 08:20 או בסמוך לכך, כאשר הרכב הגיע לצומת תפוח, עמד העורר בצומת, ומשהבחין ברכבו של  המתלונן הנ"ל, יידה אבן גדולה לעבר השמשה הקדמית של הרכב. כתוצאה ממעשה זה, נופצה השמשה הקדמית של הרכב. בהמשך, מאוחר יותר באותו היום, הובאו העורר והמתלונן לתחנת המשטרה באריאל, וכאשר נפגשו במסדרון התחנה, בעט העורר ברגלו של המתלונן. 

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 21.7.05, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           בהחלטה נקבע, כי בחומר החקירה קיימות עדויות הקושרות את העורר לביצוע העבירה וכי עוצמת הראיות בשלב זה מספיקה בכדי להגיע למסקנה שקיימת עילת מעצר. עוד נקבע, כי כנגד העורר עומדים ותלויים שני כתבי אישום נוספים, והעבירה הזו הינה בעצם חלק ממסכת עבירות אידיאולוגיות. עוד קבע בית המשפט כי לאור פעילותו הלא חוקית והיעדר חלופת מעצר ראויה, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           מכאן הערר שבפני.

            בא-כוח העורר טוען, כי העורר הינו חף מפשע, וכי לתיק שבענייננו אין כל קשר לתוכנית ההתנתקות. כמו-כן טוען בא-כוח העורר, כי בחקירת המשטרה נתגלו מחדלים רבים ולא בחנו את הראיות באופן ראוי, ובכלל זה, היעדרו של מסדר זיהוי אשר היה ראוי שייערך בנסיבות העניין. בנוסף, טוען בא-כוח העורר, כי מדובר בעורר צעיר ללא עבר פלילי, אשר אמנם עומדים ותלויים כנגדו כתבי אישום, אולם לא באותו עניין וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי. לפיכך, טוען בא-כוח העורר, כי שגה בית-המשפט בכך שלא הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר מתאימה, בערבויות המתאימות.

           מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר מקים על עצמו חזקת מסוכנות עקב זריקתו את האבנים על שמשת המכונית, כאשר בעניין זה מעשהו של העורר היה על רקע אידיאולוגי. בנוסף, טוען בא-כוח המשיבה, כי העורר הינו אדם מסוכן וכנגדו תלויים ועומדים כתבי אישום נוספים, בעבירה של התפרעות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו שיוחסו לו בעת תפילה סמוך לשער הרחמים בהר הבית, וכן לגבי התפרעות במקום ציבורי בעת מצעד הגאווה שנערך בירושלים, כאשר זרק ביצים על צועדים והניף שלט שקרא "אין סוטים - אין פיגועים". לפיכך, לטענת בא-כוח המשיבה, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בענייננו, כאשר החלופה המוצעת אינה מספיקה כדי לאיין את המסוכנות של העורר. שכן, לטענתו, מדובר בתיק קשה, שמרכזו באירוע בו זרק העורר אבן במחסום צבאי. כמו-כן, לעניין הזיהוי, טוען בא-כוח המשיבה, כי אותו מתלונן שקיבל את מכת האבן בחלון רכבו, שמר על קשר עין עם העורר וזיהה אותו בתור האיש שזרק עליו את האבן.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה שהועמד לרשותי, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בענייננו, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להותיר את העורר במעצר.

           אני סבור, כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה, סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו.

           בתיק החקירה קיימות שתי הודעות האחת של נהג הרכב והשניה של נוסע ברכב. הנוסע ברכב תיאר בהודעתו, כי בצומת תפוח עמד מתנחל כשעל כיתפו תיק כחול או שחור והוא זה אשר זרק את האבן לעבר הרכב. גם נהג הרכב מתאר את האירוע באופן דומה.

           באשר לשאלה האם נשקפת מסוכנות מצידו של העורר והאם היה זה ראוי לשקול חלופת מעצר בעניינו, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי בעניין זה מקובלות עלי.

           כנגד העורר תלויים ועומדים שני כתבי אישום כשבאחד מיוחסת לו עבירה של התפרעות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו בכך שהוא יחד עם אחר החלו להתפלל בקול רם בסמוך לשער הרחמים מעל הר הבית, כאשר הם קוראים "שמע ישראל" וגם "הר הבית בידינו". ואילו בכתב האישום השני - יוחסה לו עבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי כאשר הוא עמד ברחוב בן יהודה בירושלים והניף שלטים "אין סוטים - אין פיגועים" וזאת בעת מצעד הגאווה שנערך בירושלים ואף זרק ביצים לעבר קהל הצועדים.

           המעשה המיוחס לעורר בכתב האישום נשוא הבקשה שבפני, ושני כתבי האישום התלויים ועומדים כנגדו כאמור לעיל מקימים כנגדו חזקת מסוכנות אשר לא נסתרה על ידו בנסיבות העניין.

           סוף דבר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 40215/05 בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשס"ה (4.8.05).

                                                                                          ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: